פרופ’ פרוכט בריאיון אישי

פרופ’ פרוכט, מדוע בחרת בהתמחות בתחום העיניים?

“באופן אישי, תמיד התמקדתי במה אני רוצה, החלטתי שאני רוצה להיות רופא בגיל 5-6, ומאז הייתי נעול על מקצוע הרפואה. בסוף השנה החמישית בלימודי הרפואה, פשוט נדבקתי בעיניים. עיניים אהבתי מאחר שזה התחום הכי רחב ברפואה. הוא מכיל המון תחומים נוספים: מעור ועד לתכונות של המוח, וכל מה שבאמצע. כולל רפואה וגם כירורגיה, וגם טכנולוגיה. זה מכלול נרחב ומרתק המכיל תחומים רבים נוספים.
במהלך הלימודים, הספר הקלאסי של רפואת העיניים היו הספרים של דיוק אדלר. 24 כרכים שלמים רק על נושא רפואת עיניים. זהו תחום ענק וזה גם מה שמשך אותי לתחום. מהרגע שנכנס לי הג’וק של רפואת עיניים כבר התחלתי לעבוד בכיוון: זה היה הנושא של עבודת הגמר ברפואה, התמקדתי בחיידקים בלחצית נורמלית של אדם, ומהנושא הזה כבר הגעתי לקרנית.

מהו ה”אני מאמין” המקצועי שלך?

“מקצוע הרפואה הוא מקצוע טוטאלי. אי אפשר להיות בחצי משרה. אם אתה נכנס, אתה נשאב והוא שואב אותך. או שאתה שואף להיות הכי טוב שאתה מסוגל להיות, או שאתה רוצה להיות רק רופא טוב ולהתפרנס מכך. זו הבחירה הראשונה של הרופא, הנוגעת לייעוד שלו בחיים. עוד כשהייתי סטודנט, החלטתי שאני אהיה הכי טוב שאני יכול להיות, לכן גם באתי להדסה. זהו האני מאמין האישי שלי, והאני מאמין המקצועי שלי: צריך לשאוף למצוינות: ביחס למטופל, במחקרים, בלימוד המתמחים, גם בשאיפה לפרופסורה, ולהוביל בסגל המקצועי והאקדמי. הכל צריך להיות מתוך שאיפה להיות מצוין. מצוינות זה מה שאנחנו מחפשים, וצריך לשאוף להשיג מעצמך את הכי טוב שאתה יכול. חשוב לי להדגיש: אני מחפש את השאיפה הפנימית למקסימום, כלומר אני לא מחפש רק את המאפיינים החיצוניים, אלא את התכונה באישיות ששואפת להיות מצוין”.
נקודה חשובה היא האחריות. אני ככירורג לוקח על עצמי את האחריות הגדולה ביותר לאיכות החיים של המנותח שלי. לכן, אני הוא האדם האחראי היחיד ביחס למטופלים שלי וביחס לאופרציות הניתוחיות שאני מבצע. כל מה שקורה למטופל שלי הוא באחריותי הישירה. אם לדוגמה מטופל נטל את התרופות באופן לא מדויק, הרי שזו אחריות שלי, מאחר שכנראה לא הסברתי באופן בהיר מספיק למטופל את אופן נטילת התרופות.
זו הסיבה שיש לכל המטופלים שלי את הטלפון האישי שלי. כי אני רוצה לדעת באופן מיידי על כל אירוע שקורה להם, ולהיות שם לצידם. הניסיון המקצועי מלמד עד כמה חשוב לתת מענה מיידי למטופלים, ולכן אני וגם העמיתים שלי נותנים את הטלפון האישי: אנחנ יודעים שאם קורה משהו, אנחנו יכולים לתת מענה מיידי. זו גם אחת הסיבות לכך שכמות הסיבוכים מאוד נמוכה.
להשקפתי, רופא מצוין הוא רופא שהמטופל שלו יודע בדיוק מה הוא עושה ולאן הוא מוביל אותו, שיש ביניהם שקיפות מלאה ביחס למצב המטופל, להליך אותו הוא עומד לעבור ולהשלכות של ההליך הניתוחי. בכלל זה, זה בסדר גמור להגיד למטופל “אני לא יודע”. יש שאלות שאני לא יודע עליהן את התשובה, והחובה שלי היא לשקף זאת למטופל. גם רופא שאומר למטופל שלו “אני לא יודע” הוא רופא טוב, כי הוא משקף לו את המציאות, ובמציאות אנחנו לא תמיד יודעים את כל התשובות.
ההשקפה הזו מלווה אותנו גם בעין טל הדסה: כל מנתח מלווה את המטופל מהרגע הראשון, בו צריך להסביר על סוגי הניתוחים, לאבחן את סוג הבעיה ומידת התאימות של המטופל לניתוחים השונים. יש גם תהליך ברור בו אנו מוודאים יחד עם המטופל שהוא מבין את ההשלכות של הניתוח, ויכול לקבל לפיכך את ההחלטה הנכנה ביותר עבורו.
צריך לזכור שניתוחים להסרת משקפיים בלייזר הם ניתוחים אסתטיים. אם אפגוש אדם ממושקף, לעולם לא אציע לו לעשות ניתוח להסרת משקפיים. למה? כי ניתוח יותר מסוכן ממשקפיים. גם כששואלים אותי: האם אתה ממליץ לי לעשות ניתוח להסרת משקפיים, אני עונה: “לא”. התשובה שלי היא שאם המטופל לא רוצה עוד במשקפיים, אז אני בהחלט יכול לעשות הניתוח הזה. האם אתה ממליץ על ניתוח? התשובה היא לא!. אבל אם אתה לא רוצה להיות עם משקפיים, אני יכול לעשות את הניתוח.
מעניין לדעת שהתשובה הזו משתנה כשמדובר בעדשות מגע, אנו רואים שהסיבוכים הכרוכים בהרכבת עדשות מגע באופן ממושך נפוצים יותר מסיבוכים של ניתוח לייזר להסרת משקפיים. אבל כאן כבר יש נושא לדיון אחר.

מהם הרגעים האהובים עליך בעבודה?

למחרת הניתוח, המטופלים חוזרים אליי לבקרה. כאשר המטופל נוכח לראות שהוא רואה היטב, יש רגע נהדר שבו חיוך גדול מאיר את כל הפנים שלו.
לדוגמה, בחדר הניתוח יש שעון. חצי דקה לאחר הניתוח, המטופל קם ורואה את השעה בשעון ללא משקפיים. זה רגע של אושר צרוף עבור מטופלים, ונהדר להיות איתם ברגע הזה. בייחוד לגבי מטופלים עם מספרים גבוהים, הם חוזרים אליי לספר ולשתף איזה שיפור משמעותי חל באיכות החיים שלהם, והאנרגיות האלו של השמחה וההערכה פשוט שוטפות אותי באושר.
עבור המטופלים זהו צעד כל כך משמעותי: לפעמים זהו הצעד הכי חשוב, מפחיד ודרמטי שהם עשו כל חייהם. לכן אחרי הניתוח יש ממש חיבוקים ונשיקות: וזה כמובן כיף גדול בשבילי.
תמיד נחמד לי לפגוש מטופלים, ואני פוגש אותם בהמון מקומות, ברחוב, בטיסה, בחו”ל ובארץ. לפגוש אותם, לעיתים שנים רבות לאחר הניתוח, ולראות כמה הם מרוצים ושלמים עם ההחלטה לעשות את הניתוח: זו תמיד חוויה טובה עבורי.

תוכל לספר על מקרים מיוחדים?

לכל מטופל יש סיפור מיוחד, שאיפות ודברים שהוא חולם להגשים לאחר הניתוח.
אני יכול לספר על זוג שהגיע, שהבחורה החליטה לעשות את הניתוח, והחבר שלה החליט שהוא מציע לה נישואים מיד לאחר הניתוח. אני וכל הצוות הרפואי נערכנו וסייענו בהכנות. והרגע הראשון שהבחורה ראתה ללא משקפיים – החבר שלה הציע לה נישואין. זה היה מרגש מאוד.
בליבריה היו חוויות מיוחדות. היינו אוספים אנשים עם בעיות ראיה, עם עיוורון מלא או חלקי, מנתחים ומטפלים בהם. לעיתים ממש יוצאים אל מקום המגורים שלהם, ביערות, אוספים אותם אל המרפאה ומרפאים אותם. זו חוויה יוצאת דופן באינטנסיביות שלה ובמשמעות שלה.
כאשר היו מגיעים אלינו אנשים עיוורים, הם היו הולכים כמובן עם מקל נחיה, ומלווים באדם שלקח אותם מביתם אל המרפאה. הייתי מנתח אותם, והם היו קמים רואים, זורקים לכל הרוחות את מקל הנחיה שלהם, ואז היו מסתכלים עליי בפליאה ואומרים: “ואתה בכלל איש לבן”?

ליצירת
קשר עם עין טל הדסה,

חייגו
*5023

או השאירו את פרטיכם ונציגינו ישובו אליכם:

* שדות חובה